מה זה GRC?

בסביבה העסקית המורכבת והמהירה של היום, ארגונים מתמודדים עם לחץ מתנשא לפעול בצורה אתית, לנהל סיכונים באופן יזום ולעמוד במערך הולך וגדל של תקנות. ממשל, סיכון ותאימות - המכונים בדרך כלל GRC - התגבשו כמסגרת אסטרטגית המאפשרת לעסקים לעמוד באתגרים אלה באופן אחיד ומובנה.

GRC הוא יותר מאוסף של מדיניות או כלי תוכנה; זהו מודל מקיף של פילוסופיה ותפעול המשלב מבני ממשל, פרקטיקות ניהול סיכונים ומחויבויות תאימות בכל הארגון. המונח הוצג לראשונה בשנת 2007 על ידי "Open Compliance and Ethics Group" (OCEG) ומאז אומץ באופן נרחב בכל ענפי התעשייה.

בליבה, GRC מיישר קו בין יעדים עסקיים לסיכונים שעלולים להשפיע על ההישג שלהם, תוך הבטחת עמידה הן בתקנות החיצוניות והן במדיניות הפנימית. היא מטפחת שקיפות, אחריות ועמידות על-ידי שיבוץ מודעות סיכונים ותאימות לתהליכים עסקיים יומיומיים. כאשר הוא מיושם ביעילות, GRC מאפשר לארגונים לצפות ולהגיב לסיכונים מתפתחים, לייעל פעולות ולהגן על השקעות באנשים, תהליכים וטכנולוגיה.

כדי להבין באופן מלא את הערך והתפקוד של GRC, חיוני להבין את התפקידים המובחנים על ידי שלושת עמודי היסוד שלו -ממשל, ניהול סיכונים ותאימות - וכיצד הם עובדים יחד כדי לתמוך ביושר ארגוני ובביצועים.

פיקוח

פיקוח מהווה את עמוד השדרה של כל מסגרת GRC. הוא מתייחס למבנים, למדיניות ולתהליכים המנחים כיצד ארגון מכוון ומבוקר. זה כולל את כל מה שכללי החברה והליכים פנימיים ועד הדרך שבה תחומי אחריות מוקצים בין צוותים. ממשל תקין מבטיח שכולם - החל מקציני ציות ומנהלי סיכונים וכלה במשתמשים עסקיים ובמנהלים בכירים - מבינים את תפקידם לסייע לארגון להשיג את יעדיו תוך הישארות בגבולות אתיים ורגולטוריים. מדובר ביצירת מסגרת ברורה לקבלת החלטות, אחריות ופיקוח כדי שהארגון יוכל לפעול ביעילות, באחריות ובביטחון.

ניהול סיכונים

ניהול סיכונים הוא על הבנת מה יכול להשתבש - ומה יכול ללכת נכון - וקבלת החלטות מושכלות כדי להגן ולהצמיח את העסק. כל ארגון מתמודד עם אי ודאות, בין אם זה ממשמרות שוק, משקים תפעוליים, לחצים פיננסיים או איומים של אבטחת סייבר. התפקיד של ניהול סיכונים בתוך GRC הוא לזהות את אי הוודאות, להעריך את ההשפעה הפוטנציאלית שלהם ולשים אסטרטגיות כדי לצמצם את הירידה או להוון בצד העליון.

ארגונים בדרך כלל מתמודדים עם מספר קטגוריות של סיכון:

• סיכון אסטרטגי: אלה סיכונים שמאיימים על החזון לטווח ארוך של הארגון או על יעדים אסטרטגיים. הם עשויים לנבוע מתכנון לקוי, הסטת תנאים גיאופוליטיים או כלכליים, או לחצים תחרותיים המקשים על שמירה על מיקום השוק או התאמתו לשינוי.

• סיכון תפעולי: סיכון מסוג זה נובע מכשלים בפעילויות עסקיות יומיומיות. היא יכולה לכלול פירורים בתהליכים, טעות אנוש, הפסקות מערכת, שיבושים בשרשרת האספקה או אירועים סביבתיים כמו מזג אוויר קיצוני או אסונות טבע - כל דבר שמפריע לפעולות הרגילות.

• סיכון פיננסי: סיכונים פיננסיים כרוכים בפוטנציאל להפסד כספי. זה יכול להיות בשל בעיות אשראי, בעיות נזילות, הונאה או ניהול כושל של קרנות. תנאים כלכליים ברודר, כגון אינפלציה, תנודתיות שיעור ריבית או ירידות בשוק, יכולים להגביר סיכונים אלה ולהשפיע על היציבות הפיננסית של הארגון.

• סיכון תאימות: תוצאה זו נובעת מהפרות של חוקים, תקנות, קודי התנהגות או תקני תרגול מבוססים בתוך תעשייה או ארגון. אי-תאימות יכולה להוביל לקנסות, פעולה משפטית ונזק חוזר.

• טכנולוגיית מידע (IT) וסיכון אבטחת סייבר: ככל שעסקים הופכים ליותר דיגיטליים, הסיכון להפרות נתונים, התקפות סייבר וכשלים במערכת גדל. סיכונים אלה יכולים להתפשר על מידע רגיש ולשבש פעולות עסקיות.

• סיכון מוניטין: סיכון מוניטין עולה כאשר התפיסה הציבורית של הארגון נפגעת - לרוב כתוצאה מבעיות בכל אחת מהקטגוריות האחרות. הפרת תאימות מטופלת בצורה גרועה, אירוע סביבתי או הפרת נתונים יכולה להסלים במהירות למשבר מוניטין, והיא יכולה להיות בעלת השפעות שליליות ארוכות טווח על אמון הלקוחות ועל ערך המותג.

סקירה של דו"חות אנליסטים מראה כי מערכות המידע הן כיום הסיכון הגבוה ביותר לחברות רבות - בעיקר בשל ריכוז של שירותים וטכנולוגיה המתחזה לסיכון לכשל מערכתי. שרשרת אספקה וגיאופוליטיקה הן שנייה ושלישית, המונעת על-ידי מדיניות סחר בהגבלות וסנקציות ברחבי העולם.